לרפואת הרב אברהם אבא בן בריינדל חנה
איכה אשא לבדי – רמז למגילת איכה מן התורה
הרב שרון אהרנרייך
ספר דברים מכונה בפי חז"ל גם ספר "משנה תורה". ספר זה הוא מעין חולית מעבר בין התורה שבכתב לשאר חלקי התנ"ך ולתורה שבעל פה. מחד ספר זה נכתב על פי ה' " דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציוה ה' אותו אלהם", אך מאידך זה הוא נאום ארוך של משה רבנו שנאמר לבני ישראל ערב כניסתם אל הארץ שבו הוא מביא את הפן האישי שלו כלפי בני ישראל. כמו כן ספר דברים הוא מעין באור של התורה שקדמה לו: "הואיל משה באר את התורה הזאת" וככזה יש בו תוספות על המצוות שנאמרו כבר למשה מסיני ואף נקודת מבט שונה על חלק מהסיפורים שסופרו בחומשים שלפני כן. דוגמאות מפורסמות לכך: השינויים בעשרת הדברות בין הנאמר בפרשת יתרו לבין הנאמר אצלינו, סיפור המרגלים שמופיע בצורה שונה ועוד.
אחד הסיפורים שמובא בפרשתנו מזווית שונה הוא סיפור הקמת מערכת המשפט בישראל.
בספר שמות בפרשת יתרו מסופר שמשה שופט את העם מבוקר עד ערב ויתרו חותנו מעיר לו על כך שבדרך זו הוא יבול וגם העם אשר אתו. משה בהתחלה לא חושב שניתן לפתור את הבעיה ומסביר ליתרו שהעם בא אליו לדרוש אלוקים ולכן הוא הכתובת היחידה להעביר את דבר ה'. יתרו בכל זאת מציע לו להקים מערכת של שופטים בעלי מידות שישפטו את הדברים הפשוטים ואילו את הדברים הקשים יביאו אל משה רבנו. כפי הנראה משה נאלץ לקבל את ההצעה מהסיבה הפרקטית שלא ניתן לעשות משימה רחבה כזו לבד.
אצלינו בפרשה משה מספר זאת ללא אזכרה של יתרו אלא כהצעה שלו לעם ועוד נשמעת מדבריו מעין תוכחה וטרוניה על העם שבגלל התנהגותם הוא נאלץ לעשות כן. משה מתאר את הסיבה להחלטתו לבזר את מערכת המשפט בפסוק: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". מול התאור המופיע בספר שמות "כי יבוא אליי העם לדרוש אלוקים" מופיע כאן תיאור של טרחנות, משא כבד ומריבות שמשה אינו יכול להתמודד עימם לבד ולכן הוא מבקש מהעם להביא אנשים שינהיגו אותו.
חז"ל במדרש הגדילו לעשות וראו בשימוש של משה במילה "איכה" ביטוי למשהו שלילי המבטא תוכחה וכאב של חורבן. מילה זו, במיוחד כשפרשה זו נקראת בימי החורבן, עוררה את חז"ל לאותה מילה המופיעה בהפטרה בדברי ישעיה הנביא "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים" וכן לאותו מילה המופיעה בדברי ירמיהו: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".
מה רצו חז"ל לומר בכך שקשרו בין שלושת ביטויי האיכה?
נראה שחז"ל הבינו שהשורש לחורבן הוא במערכת היחסים הקלוקלת בין אדם לחברו. מערכת יחסים זו היא הצורכת את משה להקים מערכת משפט רחבה שתטפל בעם. אולם מערכת משפט אינה הפתרון. ברגע שהיחסים בין איש לרעהו הם יחסים של דין ומריבה בסופו של דבר גם המערכת המשפטית תהייה קלוקלת ולא תצליח לרומם את העם אלא תדרדר למצבו. חז"ל אומרים שלא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על הדין. הדין לבד לא יכול להחזיק מעמד לולי החסד והאהבה הסוררים בין איש לאחיו. אמר לי פעם איש עסקים שגם אם יהיה לו את החוזה הכי טוב בעולם הוא לא יעשה עסקה עם אדם שהוא לא מאמין לו. המשפט תפקידו לעזור לאנשים שרוצים להגיע אל הצדק לברר אותו אך מערכת המשפט אינה יכולה ליצור סדר חברתי תקין מצד עצמה.
בספר שמות משה עוד נמצא בתחילת דרכו בתפיסה האידיאלית של מערכת המשפט כאשר העם נמצא במצב חיובי של לבוא לדרוש אלוקים. במצב כזה שיש רצון טוב ואחווה בין איש לרעהו וכל תפקידה של מערכת המשפט הוא לברר את האמת, משה לא מבין מדוע לבזר את מערכת המשפט. משה ילמד את דבר האלוקים אל העם והעם כבר ידע כיצד להסתדר ובמקרים קשים שלא יודעים מה לעשות יבואו וישאלו את משה.
מדוע השתמשו משה, ישעיה וירמיה במילה מיוחדת זו "איכה", על מנת לבטא את הקושי שלהם? המילה איכה מבטאת פליאה על דבר שקורה ההפך ממה שהוא אמור להיות, כנגד הטבע שלו. ישעיהו מבטא במילה זו את הכאב על הקריה הנאמנה שהפכה לזונה, על עיר הצדק והמשפט שמלאה מרצחים. ירמיהו מקונן על העיר שכל העמים נשאו עיניהם אליה ועכשיו יושבת בדד. נראה שגם משה בא לבטא במילה זו מציאות הפוכה שאינה אמורה להיות. במקום מציאות של עם שבא לדרוש אלוקים ישנה מציאות של עם טרחן מלא משא ומריבה.
ברצוני להמשיך את דרשת חז"ל במילה איכה ולקשר אותה אל מילה דומה עם אותם אותיות אבל בניקוד שונה. נראה לי לקשור את המילה איכה במילה איכה שאומר אלוקים לאדם הראשון כאשר הוא מתחבא ממנו לאחר החטא. כאשר האדם מתרחק מבוראו, מתחבא, ובמקום לחפש את אלוקים, אלוקים מחפש אותו, מתחילה ההידרדרות גם בין אדם לחברו ומתחילה אוירה של טרחנות ומריבה. כאשר העם הפסיק לדרוש אלוקים החלל התמלא במריבות עד אשר אל מול שאלת האיכה של אלוקים האדם נאלץ לשאול את שאלת האיכה אל מול החורבן – כיצד המציאות הגיע לאן שהגיע.
בשבת זו של תשע באב נתפלל שנפסיק את המריבות בנינו ומתוך כך נחזיר שופטנו כבראשונה ונחזור לדרוש אלוקים בבית האלוקים.
לפני 8 שנים עת נחטפו ונהרגו שניים מתלמידנו כאן בישיבת מקור חיים. בימים שלפני תשעה באב, אל מול תחושת החורבן ישבתי וכתבתי מילים אלו שמבטאים את הקשר בין האיכה של החורבן לאיכה של האדם הראשון. משתף אותם כאן אתכם.
אַיֶּכָּה
אַיֶּכָּה?
שָׁאַלְתִּי אֶל מוּל שָׁלוֹשׁ גּוּפוֹת נְעָרִים
אֵיכָה
יָשְׁבוּ בַּדָּד כְּשֶׁנּוֹרוּ בִּידֵי בְּנֵי עַוְלָה
וְאַיֵּה
הַשֶּׂה
לְעוֹלָה?!
שָׁאַלְנוּ חַי יָמִים
וְאַתָּה אָמַרְתָּ
וַאֲנִי וְהַנְּעָרִים נֵלְכָה עַד
כֹּה
וְלֹא נָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם
הַאִם אַתָּה קָרוֹב?
הַאִם אַתָּה רָחוֹק?
הַאִם הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ?
אוֹ גִּלִּיתָ מִדַּת דִּינְךָ?
אַיֵּה מְקוֹמְךָ?
עַל כִּסֵּא דִּין?
אוֹ רַחֲמִים?
וָאֶקְרַע הַפַּרְגּוֹד לְהוֹרִיד הַמַּסְוֶה
וְהִנֵּה רְאִיתִיו יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא
וּבְיָדוֹ גִּיטָרָה
וּבְקוֹל חֲרִישִׁי הוּא שָׁר
אַיֶּכָּה
בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁדִּבֵּר לָרִאשׁוֹן בָּאָדָם
וְעֵינָיו שׁוֹאֲלוֹת
הַאִם אַתָּה קָרוֹב?
הַאִם אַתָּה רָחוֹק?
הוּא הַקּוֹל שֶׁמְּהַדְהֵד בְּתוֹכִי
וּבְקוֹל חוֹזֵר שׁוֹאֵל
אַיֶּכָּה?
