לרפואת הרב אברהם אבא בן בריינדל חנה
"בפיך ובלבבך לעשותו" – האם אשמים אנחנו? – סודו של ווידוי
הרב שרון אהרנרייך
הנה, אנחנו ניצבים שוב לפני ראש השנה, בעיצומו של תהליך התשובה. עומדים אנו לפני ה' ומתוודים. חטאנו לפניך! אנחנו לא מכחישים! אנינו מנסים לכסת"ח! שוב לא עמדנו בציפיות, שוב החטאנו את המטרות.
ואנחנו לא רק מכירים בחטא אלא אף מודים באשמה – כן! אנחנו אחראים על מה שקרה, אנחנו לא מסירים אחריות, לא מנסים לגלגל את הדברים על הש.ג. אנחנו, ורק אנחנו, אחראים ואנו מקבלים על עצמנו שלא נחזור על כך יותר.
נו, באמת, האם זה רציני? הרי שנה שעברה עמדתי כאן באותה תנוחה עם היד על הלב והודאתי באשמה ולקחתי אחריות, ומה קרה? האם משהו השתנה? הרי אני שוב עומד כאן מולך באותו לופ כל שנה.
האם היינו מוכנים לקבל אדם שהיה חוזר ופושע וכל פעם מחדש לוקח אחריות? האם אין הווידוי שלנו מן השפה ולחוץ?
תחושות אלו העלו בי הרהורים ומתוך התהייה עלתה בי "תשובה" אותה הבאתי לידי ביטוי בשיר הבא:
וידוי
בום בום בום בום
האם אלו דפיקות ליבי ?
או שמא דפיקות ידי המכה בו?
שוב, בדיוק כמו בשנה שעברה
עם אותו: אשמנו, בגדנו, גזלנו
ובעיקר – עם אותו: דיברנו דופי
ואלוקים בטח יושב שם למעלה
מביט בי – ספק צוחק ספק מגחך
משחק ב "זהה את ההבדלים".
ואני מחליט להפסיק את המשחק
פושט את ידי הקמוצה ומלטף את ליבי
מישיר מבטי למעלה וחוזר ואומר: "אשמנו"
כן, ברבים, – אני ואתה היינו שם יחד!
בגדנו אחד ב ועם השני
תעינו ותעתענו
שמת לי רגל ליפול
וגם הושטת יד להקימני
כאבנו, בכינו, התרחקנו, התקרבנו
ובעיקר התבגרנו
והדפיקות נעשו שונות כל כך
כמו קצב ריקוד טנגו של זוג אוהבים
עדינות, נוגעות, כואבות, מתגעגעות
ואני – כל כך אחר לפניך.
יש בווידוי לקיחת אחריות ושחרור אחריות כאחד. אם יהודי עומד מול אלוקיו בלב שלם, פיו וליבו שווים, לוקח אחריות על מעשיו, מתחרט מעומקא דליבא, ומקבל על עצמו להתנתק מהחטא, אזי החטא משתחרר ממנו. ווידוי כזה מביא את האדם לרגע, למפגש כנה עם עצמיותו, עם רצונו החופשי לטוב. באותו רגע מתברר שכל הרוע והחטא שהאדם עשה אינם באמת שייכים אליו, אלה טעויות חיצוניות הקשורות אל נסיבות החיים ובעצם הם חטאיו של ה'. יתכן שבעתיד הוא ייפול שוב באותם דברים אבל אותו רגע של ווידוי כנה ברר שדווקא הנפילות הם לא שלו, הם שייכות לחלק הלא בחירי של החיים, לפעולות ה' – "אשר כל מעשינו פעלת".
סוד זה מגלה לנו פרשת השבוע בפסוקים הנפלאים המדברים לפי חלק מהפרשנים על מצוות התשובה.
| כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹֽא־רְחֹקָ֖ה הִֽוא: |
| לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַֽעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֨יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַֽעֲשֶֽׂנָּה: |
| וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַֽעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַֽעֲשֶֽׂנָּה: |
| כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשׂתֽוֹ: |
לכאורה מצוות התשובה היא קשה מנשוא. אדם צריך לשנות את הרגליו, את דפוסי נפשו, את אישיותו ומעשיו. עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחזור אל אותו החטא. האם זה אפשרי בכלל? על כך באה התורה ומרגיעה אותנו שהמצווה הזו "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא". היא אינה בשמיים ולא מעבר לים אלא בפיך ובלבבך לעשותו. ברגע שאדם מתוודה בפיו מתוך כנות לב אמיתית ומתוך רצון אמיתי לעשות את הטוב הרי תשובתו מתקבלת ברצון והחטאים שהיו ושיהיו מושלכים אל ה'.
מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם.
