להורדת השיעור בקובץ pdf – לחץ כאן
לרפואת הרב אברהם אבא בן בריינדל חנה
הייתי בפריז וגם ברומא… אך אין מקום כמו ארץ ישראל
הרב שרון אהרנרייך
"אין מה לעשות", אמרה לי אשתי כשחזרה מחו"ל, נופים כמו בשוויץ אין בארץ! צריך להודות באמת, ארץ ישראל היא לא היפה מכל הארצות. וליבי נחמץ, האומנם? האם יכול להיות שהארץ המובטחת, הארץ שאותה אלוקים בחר למשכנו ולמשכן עם סגולתו היא אולי רק טובה אך לא טובה מאוד מאוד? או שמא דברים אחרים טובים יש בה והיופי אינו העיקר? – "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" אמרו חז"ל. כנראה שייחודה של הארץ הוא בפנימיותה, ברוח ה' אשר בה, והיופי אינו העיקר. כך עניתי לעצמי.
אך עדיין לא נחה דעתי. מה עם דברי חז"ל ש"דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם"? "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" – הרי יש חשיבות גם ליופי, ומדוע לא עשה אלוקים את הארץ אשר בחר בה מושלמת בכול?
פרשת השבוע שלנו עוסקת רבות בשבחה של ארץ ישראל. "כִּי ה' אֱלֹקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ".
התורה משבחת את הארץ בעיקר בטובה הגשמי ולא רק בייחודה הרוחני, אם כך נראה שטובה וייחודה של הארץ הוא דווקא בתחום הגשמי ולא רק הרוחני. אז מדוע ארץ ישראל לא יפה כמו שוויץ?
בהמשך הפרשה אנו מוצאים שהתורה בכבודה ובעצמה עושה השוואה בין ארץ ישראל לארץ מצרים. התורה מבחינה שארץ ישראל אינה כארץ מצרים "אֲשֶׁר… הִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק." אלא בארץ ישראל: "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם". האם יש כאן יתרון של הארץ על פני ארץ מצרים? לכאורה למצרים ישנו משאב טבע מדהים של הנילוס השופע מים בכל ימות השנה ואילו ארץ ישראל תלויה בחסדי שמים שירד בה גשם? נראה שהתורה עונה על שאלה זו מיד בפסוקים שאחר כך המתארים את הארץ כ "אֶרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". דווקא החיסרון של הארץ הוא יתרונה. החיסרון במשאבים הטבעיים מצריך אותנו להיות תלויים במה שמעבר לטבע. הגשם ניתן בהשגחה פרטית מאת ה' וקושר אותנו אליו. קשר זה מצריך אותנו גם לשמור על רמת חיים מוסרית גבוהה, אחרת גם הצד הגשמי יפגע כפי שאומר הפסוק הבא מיד אחר כך "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ… וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ".
אם נתבונן בעיניים גשמיות בלבד ייתכן ולמצרים ישנו יתרון על ארץ ישראל, אך אם נתבונן בעיניים רוחניות, בעיניים הרואות למעבר, בעיניים התרות אחר אלוקים, הרי שחסרונה של הארץ הוא מעלתה. אך לא רק ברוחניות מתבטאת עליונותה של הארץ. העולם הרוחני אחוז וקשור בעולם הגשמי. כאשר ישנה רוח מעבר לחומר אז גם החומר החיצוני מקבל הארה מיוחדת. התורה אומרת בפרשתנו שתקופת המדבר, בה עם ישראל חי חיי רוח בלבד באה על מנת ללמדו שכאשר יגיע אל הארץ ידע ש"לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם". בחסידות מסבירים שהכוונה שהאדם לא חי רק על הלחם הגשמי לבדו, אלא האדם צריך להרגיש את ה' הנמצא בתוך הלחם. בלחם של ארץ ישראל ישנה הארה מיוחדת, יש בו טעם רוחני מעבר לטעם הגשמי של הלחם. "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם" מסבירים בחסידות, שאכילת הלחם בארץ ישראל היא אינה אכילה של מסכנות, מכיוון שהאדם טועם בה את טעמו של מוצא פי ה' הנמצא בלחם. יש אנשים שיש להם את כל השפע בעולם והם אינם שבעים, תמיד מרגישים הם מרירות וחיסרון, כי חסר להם מה שמעבר לחומר – הרוח. לעומתם ישנם אנשים שיאכלו פת חרבה אך שמחה ועונג יהיו בה, כי חוו הם את הטעם הפנימי שיש באותו לחם.
כך גם בענייני יופי. ספר משלי מדמה את יופייה של אישה שאין בה עולם פנימי, לנזם זהב באף של חזיר: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר – אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם". העולם הפנימי משפיע גם על היופי החיצוני, כמובן למי שמסתכל במשקפיים כאלו המחברות בין שני העולמות.
יופייה של ארץ ישראל אינו מנותק מההארה של עיני ה' אלוקינו בה, ומי שיזכה לראות עין בעין יראה שהיא היפה שבכל הארצות.
לפני כמה שנים הייתי בטיול ברומניה וכשחזרתי כתבתי בשיר את תחושותיי כלפי הארץ אחרי שתרתי בארץ אחרת. משתף עמכם.
רומן י-ה
כנערת ברים במדרחוב בוקרשט, ריקדת לפניי רומניה
מתגנדרת, מתייפייפת, מבליטה את חינך
בחיוך אוניברסלי מעושה הזמנת אותי – לגלות ערוותך
את הררייך הגדולים הטובלים בירקרקותן
ומימייך הנוזלים מכל עבר וממלאים נחלים ואגמים
גם תכשיטים יקרי ערך תענדי על גופך
דמויי ארמונות מלכים, טירות עתיקות ובתים מעוצבים
ואני תר אחרי עיניי אשר אני זונה אחריהם
אך ליבי לא מוצא בך מנוחה ונחלה
אכן, חלק אלוקים מיופיו לבשר ודם
אך לא מחוכמתו אשר נתן ליראיו
כנזם זהב באף חזיר – העולה על שולחנך
היית לפניי! – אישה יפה וסרת טעם
ניסיתי לשוחח עמך על עברך
והוא סובב ערפדים בני מאות שנים
וכשדיברנו על רוחניות וקרבה לאלוקים
הבאת לפניי אוצרות גנובים מארץ העברים
ואף אם טבעך הפרוע נשא שם אלוקים
שם ה-ו-י-ה היה נטול ממנו – שם אלוקים חיים.
חזרתי אלייך אהובתי משכבר הימים
ואת עמדת בצניעותך, מבוישת, נבגדת
והיה בך יופי אחר, פנימי, קסום, עטור זיו של מעלה
ובעיקר חיות הייתה בך שעוררה אותי לחיים
ורציתי לבוא עדייך כבחור אל בתולה
אשר לא הייתה ולא נודעה לאיש.
